"להיות מאושר זו החלטה – לא חשוב מה יקרה"
לפני כמה שנים נתקלתי במשפט הזה טבוע על גבי לוחית מתכת באחת מחנויות הספרים.
כמובן שקניתי את הלוחית הזו מייד וחיברתי אותה למחזיק המפתחות שלי.
הלוחית היתה בצבע אדום – הצבע האהוב עלי – והיה לי ברור שהיא תבלוט מספיק כדי להוות תזכורת
יומיומית לכך שלהיות מאושר, או אפילו"רק" שמח זו בחירה, ולעודד אותי לבחור בכך מדי יום.
להיות מאושר זו בחירה. זה כל כך נכון.
ולראיה אנשים רבים בעולמנו שיש להם סיבות למכביר להתנהל מתוך עצב עמוק בחיים האלה,
ובכל זאת ממצים את החיים עד תום ובאושר על מה שיש, עם מה שיש.
נכון, היכולת הזו, להיות בשמחה, יכולה לנבוע מנטיה טבעית של אותם אנשים, נטיה שניתן לזהות,
אגב, על ידי התבוננות במפה האסטרולוגית שלהם, ועדיין, גם אם אותן נטיות אינן דומיננטיות
במפה האסטרולוגית שלנו, אם נתבונן בצמתים הרגשיים בחיינו, נראה שגם כשאנחנו שרויים בעצב
אנחנו יכולים לבחור שלא להישאר שם לנצח.
קיים איזון עדין בין להדחיק מקומות כואבים שמבקשים ריפוי, ובין בחירה להיות בשמחה למרות,
ותוך הכרה ואישור של אותם מקומות. זהו איזון עדין שבעיני כל אדם צריך למצוא בעצמו.
בעיני חשוב מאד לתת מקום לכאב, להכיר בו, לחבק אותו, להקשיב לו, לנשום איתו.
קיימות מספיק סיבות לכאוב. כולנו יודעים ומכירים.
המקומות הכואבים שלנו צמאים לאהבה,לאישור, לחיבוק, להכרה ולריפוי שיכול להתרחש רק מאותו
מקום של איפשור. יחד עם זאת, יש גבול דק בין להיות שם, לאפשר לעצב ולכאב מרחב של
קבלה וריפוי, לבין לשקוע במלנכוליות חסרת גבולות שמושכת אותנו למטה ומחבלת ביכולת שלנו
למצות את הטוב הזמין לנו מעצם העובדה שאנחנו כאן.
כי אנחנו כאן. אנחנו כאן. כרגע, והרגע הזה הוא כל מה שיש, והחיים שלנו הם הרגע הזה וזה שאחריו
וזה שאחריו: מחרוזת של רגעים שמתהווים לכדי חיים שלמים שיסתימו בנקודה מסויימת.
כמה חבל, איזה בזבוז יהיה זה להניח לעצמנו לשקוע באותה דרך ללא מוצא של עצב, יאוש וריכוז
במה שאין, במה שחסר, במה שלא עובד, בפחד מהעתיד, בדברים שהוחמצו וכדומה, במקום למצות
את המכסימום מהרגע הזה, רגע שלא ישוב עוד.
ההחלטה לבחור להיות מאושר (או לפחות בשמחה…) למרות כל הסיבות הטובות לשקוע,
היא ההחלטה להיות כאן עבור עצמי. היא מעשה של אהבה ותמיכה כלפי עצמי.
היא אקט של חסד וחמלה כלפי עצמי.
אם תאפשרו לעצמכם להיות מודעים ברגעי העצב, תוכלו להבחין בצומת ההחלטה שתמיד שם:
ההחלטה האם להניח לעצמנו להיסחף ולשקוע או לבחור להתרכז בהערכת ה"יש" בחיינו ולהנות ממנו.
ברגע הזה.
לבחור להעריך ולהודות על ה"יש" בחיינו, אין משמעו שנפסיק לפעול למען מה שאנחנו רוצים
להכניס לחיינו, זה אומר שאיננו מוכנים לסבול בדרך ליעד – בין אם נגיע אליו או לא. זה אומר
שאנחנו בוחרים לאהוב את עצמנו מספיק כדי לאפשר לנו להרגיש טוב במהלך המסע הזה.
תמיד קיימות סיבות לבחור בשמחה: קורת הגג מעל לראשינו, מראה שמיים תכולים ושמש זורחת,
העובדה שאנו צועדים על רגלינו, זה שיש לנו מזון על שולחנינו ומיטה לראשינו…
מה שבעינינו ברור מאליו עשוי להיות תקרת הזכוכית בחייהם של אנשים אחרים….
לכן, הבה נבחר לאהוב את עצמנו מספיק כדי לאפשר לעצמנו אושר, אושר ברגע הזה,
אושר על היותינו, על הטוב שקיים בחיינו כבר עכשיו.
הבה נבחר בשמחה עבור עצמנו, באהבה,ברכות, בחיבוק.
כבר עכשיו.